• Grafik
  • Grafik

בית המדרש לרבנים ברלין – 25 השנים הראשונות

(תיעוד מתוך דברי המורים, שנת 1898)

ייסוד בית המדרש לרבנים בברלין קשור באופן הדוק למינויו של ד"ר עזריאל הילדסהיימר בספטמבר 1869 לרב הקהילה האורתודוקסית החדשה בברלין. הוא הסכים לקבל את רבנות הקהילה בתנאי שתהיה לו האפשרות להמשיך את הוראת הרבנות שלו בברלין ביתר שאת. במרץ אופייני, הוא חנך באוקטובר של שנה זו את סדרת ההרצאות שלו. שורה ארוכה של תלמידים ממקום ההוראה הקודם שלו באייזנשטדט (הונגריה) באו בעקבותיו לברלין להמשך לימודיהם. בה בעת, התאספו סביבו תלמידים רבים הצמאים לידע מרחבי גרמניה, אשר נמשכו בעקבות דבר הלמדנות שלו ותשוקת ההוראה שלו, דבוקים אחר הטוב שבו שענה לכל הצרכים של תלמידיו, ואורך חייו המסור, שכל פעולותיה נעשו בשמירה מוקפדת על מסורת היהדות.

רבנות ואוניברסיטה

התורמים

היו אלה שנים בלתי נשכחות של תחרותיות בלימודי מקורותינו, כאשר אנשים מכל קצווי הארץ בעלי מטרה דומה התקבצו תחת כבוד מוריהם. התלמידים אז היו באותו הזמן גם סטודנטים באוניברסיטת ברלין, שם עשו את לימודיהם המדעיים. לימודים אלה היו ללא תכנון מקיף, לא התקשרו ללימודיהם הרבניים ובשל כך חסרו סדר ומבנה, שנמצאים בבסיס לימודים למטרת מקצוע. נוסף על החיסרון המורגש הזה, הצטרף אחר קשה יותר: לשורה של מקצועות של לימודי יהדות, שהעיסוק בהם היה חיוני, כגון פרשנות מקרא, היסטוריה וספרות יהודית, פילוסופיה של הדת, דרשנות – חסרה הוראה ברמה מתאימה.
תלמידים אלה העלו דרישה ממוריהם למוסד בו ישולבו תחומי המדע הללו בתוך תכנית לימודים כוללנית. ד"ר הילדסהיימר, שזיהה בעצמו מזמן את הצורך הזה, ניגש ליישום הרעיון, ששנים עמד במחשבותיו, במרץ רב. שאיפתו נתקלה באותה מהירות בהבנה מצד חוגים מלומדים, שעסקו במלאכת קודש ואוחדו בתפיסה שלהם את צרכי השעה לצד מחויבות עמוקה למסורת היהודית. מתוך שמחה ונכונות הציעו האנשים הבאים את ניסיונם העשיר ויכולותיהם לשירות המטרה: אובררט י. אלטמן – קרלסרוהה, הרב ד"ר אורבך – הלברשטדט, הרב ד"ר כהן – שוורין (מאוחר יותר ברלין), הבנקאי א.ה. היימן – ברלין, גוסטב (אהרון) הירש – ברלין, זלי לויזון – המבורג ועמנואל שוורצשילד – פרנקפורט על המיין. המשך התפתחות המיזם תועד משלביו המוקדמים ועד להגשמתו, כפי שדווח בשנת 1873:

"(הרב עזריאל הילדסהיימר) תפס את היוזמה ובאייר ה'תרל"ב הדיר רגליו אל עשרה אנשים מצויינים בחלקים השונים של גרמניה, ואחד אחד, הסביר את הצורך שדווקא בברלין העיר הגדולה, שמושכת סטודנטים יהודים, אי אפשר כבר להתעלם מהצורך ליצור מצע פורה לחכמה יהודית בלימוד וברוח המסורת שלנו, ובתוך כך גם יידע אותם לגבי הנקודות הבסיסיות להקמת מוסד שכזה, וביקש את עזרתם ותמיכתם. כל האנשים הללו הסכימו בהתרגשות למימוש התכנית, כלומר שבברלין יקום מוסד המושתת על המחוייבות למסורת היהודית, שם תלמידי הרבנות יקבלו ידע מעמיק ומרחיב במקרא ובתלמוד תוך הקפדה על קיום המצוות, ובה בעת יעמיקו התלמידים את ידיעותיהם במדעי היהדות בתחומים שמערכת החינוך של זמננו מצריכה, והיכן ששאיפותיהם של התלמידים יובילו אותם. היקף המבצע הצריך שאנשים יטלו לידיהם את מימוש האפשרויות.

החתומים מטה, בהביטם מעלה לסיוע, התכנסו לוועדה מרכזית, שהיה בה כבר צורך, לצד ועדות מקומיות שהוקמו מעט לאחר מכן בחמש ערים, אשר קידמו במידה ניכרת את ההסברה בכל אתר, והיוו חלק משמעותי בקידום המבצע. אמונם לא הטעה אותם. פנייה של הועדה המרכזית לתרומות כדי לעמוד בהוצאות השנתיות נענתה מיד בתוצאות הנהדרות הבאות: הפניה הראשונה והדיווח מהאחד במאי, 1873 יכול להעיד על כ-20,830 תאלרים לקרן, מלבד תרומות לא מבוטלות בדמות ספרים לספריה, וכ-5,500 תאלרים להוצאות השנתיות; הדוח מהאחד באוקטובר מראה טיפוס של הסכום השני לכ-6,100 תאלר.
שיתוף פעולה כל כך יעיל, תוך הקרבה אישית, של אנשים מכובדים, בעיקר היהודים הגרמנים אבל גם הלא-גרמנים, חייב היה לעודד את היזמים להמשך העשייה.
לאחר שיקול דעת, בחלקו כתוב ובחלקו בעל פה, נוסדה חוקה, בה גם נקבע מה יילמד בסמינרים, המורים נבחרו בה בזמן, כדי להקנות להם מספיק זמן והזדמנות עד לפתיחת הסמסטר להכין עצמם לכל מקצוע ומקצוע. אתר מתאים (גיפסשטרסה 12א') נרכש במחיר סביר מאד, כדי להבטיח למוסד מקום של קבע. על מנת לעמוד בדרישות החוקיות, משפטן טיפל בכל הצדדים הנחוצים עם הרשויות; ב-29 בנובמבר 1873 המוסד קיבל את האישור הגבוה ביותר, אשר הקנה לבית המדרש זכויות של מוסד אקדמי."

פתיחה רשמית, אוקטובר 1873

המקצועות

כך, לאחר הכנה של בקושי שנתיים, העבודה החומרית וארגונית הקשה נשאו פרי, ובית המדרש היה למרבה השמחה מוכן לפתיחה. זו התרחשה ב-22 באוקטובר 1873, א' מרחשוון ה'תרל"ג בעריכת טקסים בהשתתפות נציגים מכובדים של משרד החינוך ומנהלת בתי הספר המחוזית. שר החינוך ד"ר פלק ביקש סליחה על היעדרותו במכתב חם, שנחתם במילים הללו: "משאלתי, שהמוסד ישגשג, לא פחות בשל העובדה הזו."
לצד הרקטור ד"ר עזריאל הילדסהיימר, המכללה למורים מינתה בפתיחת הסמינר שני מורים, ד"ר דוד צבי הופמן (לתלמוד, הלכה ופרשנות מקרא) וד"ר אברהם ברלינר (להיסטוריה בתר-תלמודית, תולדות הספרות וניתוח מקורות היסטוריים). ההרחבה, המתוכננת מראש של המוסד, בוצעה כבר ב-1874עם צירוף ד"ר יעקב בארט כמורה לשפה העברית, לפרשנות תנ"כית (להוציא את חמשת חומשי התורה), ולפילוסופיה של הדת.
מקצוע ההיסטוריה, שעד אז היה נתון לידי הרקטור, הועבר לד"ר הירש הילדסהיימר בשנת 1882, לאחר שהמכינה התיכונית שעמד בראשה נסגרה מסיבות פנימיות וחיצוניות. הודות למינויו של ד"ר הירש הילדסהיימר התאפשר להרחיב את מערך השיעורים ולכלול את יוספוס, פילון האלכסנדרוני וכן גאוגרפיה של ישראל העתיקה. הרב ד"ר זלומון כהן הואיל להקדיש מזמנו ומרצו היקרים למוסד שלנו לאחר שעבר משוורין לברלין, ונתן הרצאות בדרשנות עיונית ומעשית, עד שעבר לברסלאו בשנת 1894.
הגידול היוצא דופן במספר התלמידים, בשילוב מהלכים בעלי טבע פנימי, הביאו בשנת 1895 את הצורך למינוי מורה נוסף להוראת תלמוד בכיתות הנמוכות. למרבה המזל, כבר יכלו אז בוגרי בית המדרש להיות מועמדים לתפקיד. הועד המנהל בחר בד"ר יוסף וולגמוט, שבנוסף להוראת תלמוד במחלקה ב' לימד דרשנות עיונית ופילוסופיה של הדת. בזכות הקלה זו יכול היה ד"ר הופמן להשקיע את כל מרצו בהוראה תלמודית-הלכתית לכיתות הגבוהות.

בתנאי הקבלה, שנקבעו כבר עם היווסד בית המדרש, ושהיו אמורים להבטיח רמה אחידה של תלמידים, עמדו עד לרגע זה. בהתאם לכך רק התקבלו ומתקבלים תלמידים סדירים שמעבר לכך שכמובן ממלאים אורח חיים דתי, גם יכולים א) ללמוד דף גמרא ברמת קושי בינונית עם רש"י ותוספות, ו-ב) נמצאים לפחות ברמה של תעודת גמר תיכון במקצועות חול. רק במקרים יוצאי דופן, תוך התחשבות בקשיים, אשר פגעו ביכולת לקנות השכלה תיכונית, במיוחד מחוץ לגרמניה – התקבלו תלמידים אשר עמדו רק בדרישות הקבלה התלמודיות. סוף סוף, לעונג הוא לנו להכריז לציבור שמאז שהחלנו ללמד ועד לרגע זה, השאיפה המתמדת, הרצינות הערכית הדתית והמוכנות הנלהבת של התלמידים הקלו על מאמצי מוריהם, שעם מתי מעט יוצאי דופן, כל מי שקיבל הסמכה לרבנות מבית המדרש פועלים לפי חוקי המוסד שלנו בהוראתם ובפסיקתם, ועומדים במבחן האמון שנתנו בהם עם סיום לימודיהם.
בחסד עדותו יתברך, שליוו את בית המדרש לרבנים בכל שלבי הגיבוש, אנו חשים ומכבדים את עטרת מאמצינו כתמורה הגדולה ביותר. ושוב נגלית האמת המרוממת, שהיהדות המסורתית מצליחה ליישם את כוחה הדתי במסגרת החינוך בן זממנו, לא פחות מאשר בעבר! שנות העבודה הרצינית והקשה מאחורינו. לא לנו להסיק מסקנות לגבי 25 שנות יעילות המוסד, ולאמוד את ההישגים וההצלחות. אבל במבט לאחור נרשה לעצמנו לומר, ששאיפותינו להצלחה לא נכשלו.
למרות שהוקם תחת תנאים קשים הוקם, והוקף בדעות קדומות ובעוינות, בית המדרש לרבנים הפך לאחד המוסדות הגדולים והמבוקשים מסוגו. בכל מחוזות גרמניה ומחוצה לה קיים חוג אנשים מלומדים, נלהבים ממקצועם וחדורי אמונה ברוח המוסד, אסירי תודה להכשרתם, ובעונג וסיפוק, נציין שמשנה לשנה גדל מספר הקהילות שבוגרי בית המדרש עומדים בראש מנהיגים רוחנית, ושמפקידים בידיהם את חינוכם הדתי של ילדיהם.
עדות לאמון המכובד בבית המדרש יתקבל על ידי תורמיו וידידיו, כמו על ידינו, כאות מספק להמשך הפצת והחדרת המסירות והאמונה בחוקי הקב"ה, לשימור וקיום גדל ומעמיק. יהי רצון שמאמצינו ברבע השני של המאה, שרק החל, יוכתרו בהצלחה בהכשרת מנהיגים רוחניים, הנלהבים מאמת הנצח של דתנו, שילמדו בהקרבה ובמסירות ובה בעת יראו את משימת חייהם, תוך שמירה על חובותיהם האזרחיות, בהשתתפות בכל אשר יפה ואצילי בגאולת הכלל!

Das Docenten-Collegium

מתוך: "בית המדרש לרבנים, ברלין: דיווח מ-25 השנים הראשונות (1898-1873)"