• Grafik
  • Grafik

עד לעידן הנאצי, החזיקה עדת ישראל ברלין בשני מרכזים קהילתיים בבירה הגרמנית: הראשון בטוכולסקישטרסה שמרכז ברלין (אז ארטילרישטרסה), והשני בזיגמונגדסהוף שברובע הטירגרטן, על גדות נהר השפריי שבמערב העיר. בנין סטודיו אשר הקהילה רכשה והתאימה לצרכיה שימש החל מ-1924 כבית ספר יסודי, תיכון ומכללה למורות – בקיצור, המערך הבית-ספרי של העדה – כמו גם לבית כנסת שני ושאר מוסדות קהילתיים אחרים (הנהלה, ספריה, לשכת רבנות). בית הכנסת אמנם לא נשרף או נבזז בליל הבדולח, אך התפילות בו נאסרו מאז. עד ל-1942/3 תפילות עוד התקיימו לעתים לא סדורות בסתר בבתים פרטיים. בתי הספר נסגרו ב-1938/9 ועד לשנת 1941 עוד התקיימה מעין הכשרה מקצועית במתחם בית הספר. בשנה זו השתלטו על הבניין המשרד הממשלתי לתעופה והחברה לייצור פורצלן KPM, הפעילה עד עצם היום הזה לא הרחק מאתר הקהילה.

בנייני הקהילה שרדו את שנות מלחמת העולם השניה ורדיפות הנאצים, ואף כי ניזוקו, עמדו בסוף המלחמה על תילם במגרשיהם המקוריים. בשנות החמישים חברה להשבחת קרקע מכרה שלא כדין את המרכז הקהילתי שבזיגמונדסהוף, ולבסוף הבניין הוחרב. לא נותר אחרי זה עוד זכר לקיומו של המרכז הקהילתי היהודי הפורח. ב-9 בספטמבר 1985, מאה שנים מהיום בו העניק הקייזר לעדת ישראל רשיון לפי בית המלוכה הפרוסי, התקיימה שעת-האזכרה הראשונה בנוכחות ראש המועצה ברלין-טירגרטן הנס-מרטין קוול ואישים נוספים - הרב פנחס ביברפלד זצ"ל, הרב דוד וייס, הרב ארנסט שטיין, נשיא הקהילה ר' ארי א. אופנברג זצ"ל, נציגי המדינה ואחרים. פחות משנה לאחר מכן, ב-25 ביוני 1986, בנוכחותם של נכבדי ציבור ואישים רמי מעלה רבים כמו גם חברי עדת ישראל מגרמניה ושאר העולם, הוצב במקום גל-עד שכותרתו "זכור" (Gedenke). בערב ראש השנה התשנ"ט, ה-17 בספטמבר 1998, נחנכה לבסוף מצבת זיכרון בגרמנית, עברית ואנגלית ליד הגל-עד, בנוכחותם של ראש העיר האזורי יורן ינסן ונשיא הקהילה ארי א. אופנברג זצ"ל, אשר מכבדת את זכר החברים, מורים ותלמידים שפעלו, לימדו ולמדו בזיגמונדסהוף, ואחר כך נרצחו.