• Grafik
  • Grafik

בית העלמין של קהילת עדת ישראל נמצא ברובע וייסנזה בברלין. המקום נחנך ב-14 בפברואר 1880 עם היטמנו של חבר הקהילה אברהם מיכלזן ז"ל, יהודי ברלינאי שהלך לעולמו בגיל 95 (מיקום הקבר: חלקה א', שורה 1, מס' 2). מקובל בקהילות שומרות מסורת שכהנים ישתתפו בכריית הקבר הראשון בבית עלמין חדש, לפני שהמקום ייטמא בטומאת מת וכניסת הכהנים לא תתאפשר עוד.

עדת ישראל הקימה אמנם את מוסדותיה, בית הכנסת ושאר אתריה מאז היווסדה בשנת 1869, אך למשך שנים, ועד שנת 1885 במובן מסוים, נחשבה עדיין לחלק מהקהילה היהודית הכללית של ברלין.

שטח בית העלמין, החולש על כמעט 21 דונמים, נרכש ב-22 בדצמבר 1873 כאמצעי זהירות.  גוסטב אהרון הירש, פרנס הקהילה (שהיה בן למשפחת תעשייני נחושת מהעיר אברסוולדה, בעלי חברת "הירש-קופפר") קנה את הקרקע עבור הקהילה והכשיר אותה. לאחר החלת "חוק הפרישה" מה-28 ביולי 1876, אשר התיר את קיומם של קהילות יהודיות אחרות בנוסף לקהילה היהודית, שהיתה לבד בזירה עד אז, נשמעה קריאה נזעמת מהקהילה היהודית הכללית: "אם הילדסהיימר לא רוצה לחיות איתנו, מוטב שגם לא ייקבר לצידנו!" נוסף על כך, ציווים ומנהגים שעד אז נשמרו הראו סימני שינוי; בהלוויות, למשל, ארונות קבורה מהודרים נמצאו כתחליף לארונות קבורה פשוטים מעץ ללא מתכות. מצבות גדולות ומפוארות החלו לקום, כמו גם ההרגל הפסול לבקר בבית העלמין בשבתות וחגים.

מכך, לא נותר לאנשי העדה אלא להכשיר לעצמם מקום קבורה. גמילות חסד של אמת, הן באופי הקבורה והן בדאגה ותחזוקת בית העלמין, יחד עם הציווי "ואהבת לרעך כמוך," כמיטב מנהג חברה קדישא גחש"א, הינם מהמצוות החשובות בעדת ישראל ובכלל קהילות ישראל.

כיום מכיל בית העלמין כ-3,100 קברים. במשך חמישים שנות שלטונות הנאצים והמשטר המזרח גרמני לא רק שאבד כל התיעוד של האתר, אלא אף מצבות שלמות נגזלו מהמקום. מאז ייסוד עדת ישראל בשנת 1869 ועד לפתיחת בית העלמין של העדה בוייסנזה מצאו חברי העדה, כדוגמת אהרון הירש היימן, מנוחת עולמים בבית הקברות של הקהילה היהודית של ברלין שברובע פרנצלאווארברג בעיר. בבית הקברות של העדה ניתן למצוא החל מהשנה 1880 שמות מוכרים יותר ופחות של היהדות האורתודוכסית של ברלין, כמו של רוזנברג, לונדון, שטרוק, הירש, גולדשמיט וזמורי – מגדולי הרבנים והמחנכים. הרב עזריאל הילדסהיימר, בניו הירש ומאייר, הרב דוד צבי הופמן, הרב לוריא, הרב אברהם ברלינר, הרב אליהו קפלן ורבים מבני משפחת רוזנבלית (אבותיו של השר פנחס רוזן) טמונים גם הם בבית הקברות של עדת ישראל שבוייסנזה.

בית הקברות של עדת ישראל שרד את המשטר הנאצי בשלום יחסי, אולם, אלפים מחברי העדה נרצחו. בית העלמין היה נתון לידי ניהול של קהילת יהודי מזרח ברלין. בארבעים שנות המשטר המזרח גרמני, וביתר שאת לאחר 1974, בית הקברות של העדה הושחת עד ללא הכר. עד לשנת 1974 דאג לבית הקברות הגנן, מר ארתור שטאר. לאחר שנה זו לא התמנה איש לתפקיד במקומו, ובית הקברות הוכרז סגור. החומה מסביב למקום נהרסה, עשבים שוטים ושיחים צמחו פרא והתפשטו במרחב. אלמונים ניצלו את המקום להשתוללויות. מצבות הופלו ארצה והמקום הושחת. בתחילת שנות השמונים של המאה העשרים ממדי ההרס התבררו במלואם: 2,200 מצבות הושחתו ו-200 נגנבו.
בעבודה קשה של חברי העדה ועזרה ממתנדבים החלה באמצע שנות השמונים מלאכת השחזור של בית העלמין. מצבות תוקנו והושבו למקומם.

כיוון שאין באפשרות הקהילה לשאת בעצמה בנטל העבודות הכבד של בית העלמין, היא נסמכת על עזרתם של מתנדבים, אשר העניקו ומעניקים סיוע חשוב בתחזוקת בית העלמין ושימורו. כך למשל צבא גרמניה (ה"בונדסוור") והאגודה הגרמנית לשימור קברים צבאיים נותנים יד מדי שנה.

ביוני 1986 נפתח מחדש בית העלמין בנוכחות חברי קהילות עדת ישראל מכל העולם. פתיחה זו היוותה שלב ראשון לעבודות שיקום מקיפות בסיוע מתנדבים ותמיכה מסויימת של רשויות המדינה. העבודה עוד לא הגיעה לסיום, ותימשך. בין קבוצות המתנדבים ניתן למצוא תלמידים וסטודנטים, חברי קהילה, ומתנדבים מן היישוב.
הקהילה דואגת להכשיר את המתנדבים לעבודה הרגישה. ללא עזרת המתנדבים, לא ניתן היה להגיע לרמה המשביעה רצון של תחזוקת בית העלמין.

חברה קדישא
כל המטלות שהחברה קדישא של הקהילה מילאה לפני המלחמה – הטיפול בגופת המת, סיוע למשפחת הנפטר, הדרכה בהלכות אונן, פיקוח על בית העלמין – נתונות שוב כיום בידי קהילת עדת ישראל.